אני בזוגיות

ברוכים הבאים,

רובנו שואפים לזוגיות - קשר עמוק עם מישהו שיבין אותנו, יעזור לנו, יתמוך בנו ושישמח אותנו. יש לנו כמיהה להרגיש מקום בטוח עם מישהו קרוב. מישהו שניתן בו אמון, נסמוך עליו ושנאמין בו. מישהו שנדע שהוא בעדנו.

כשאין לנו את זה, אנחנו מרגישים בחוסר. מרגישים לעיתים בודדים, לעיתים לבד, מרגישים שעול החיים נופל על כתפינו. חלק מאתנו רגיל לחיות לבד ולהתמודד אך יש מצבים שבהם יש לנו צורך בקשר אבל אנו מדחיקים את הצורך, מתכחשים לו ומשכנעים את עצמנו שאפשר להסתדר בלי. החשש שהקשר לא יספק אותנו או יאכזב הוא גדול ואנו מנסים להסתדר בלי קשר. אבל להסתדר בלי, זה לוותר על חלק חשוב מהחיוניות שלנו, ולאבד חלק ממנה.

כשאנחנו בתוך זוגיות אנחנו מצפים (מבלי שאנחנו יודעים את זה) מבני הזוג שבחרנו, למלא את הצרכים שלנו.  שההבטחה שחשבנו שניתנה לנו בתחילת הקשר שלנו תמולא במלואה. ואז אנחנו מתאכזבים. אנחנו משתנים, בני הזוג משתנים, דברים שאהבנו קודם הופכים עכשיו לבלתי נסבלים, והפנטזיה שנעשה הכול ביחד ושכל הבעיות ייפתרו לא ממש מתממשת. הפערים האלה הם המקור למאבקי הכוח.  מי יכופף את השני, מי יצליח להראות לשני שהוא הצודק ושהדברים צריכים להיעשות בדרך שלו. החיים הופכים להיות מאוד מתוחים ולפעמים יש הרגשה שהאויב נמצא בתוך הבית. במקום להיטען זה מזה, אנחנו מתרוקנים, הימצאות זה עם זו אינה מעוררת שמחה והחיים נעשים יותר קשים בגלל הזוגיות. אלו הם חיים של סבל, חוסר אונים, ואפילו הרגשה של כלא.  אין מוצא.

ואז לפעמים מתגרשים. ולפעמים הופכים להיות כגרושים בתוך אותו הבית. חיים במקביל, בלי קשר זוגי, בלי חום והבנה. לפעמים מצליחים להיות צוות הורי מתפקד ולפעמים לא. חולמים לחפש בני זוג מתאימים יותר, שאיתם נצליח לקבל את כל מה שפנטזנו שנקבל בקשר הקודם ולא קיבלנו. חושבים ש"למדנו משהו" ועכשיו נהיה חכמים יותר.  והופס.. בדרך כלל זה לא קורה. אנחנו מוצאים בני זוג ששוב לא מבינים אותנו ושוב נכנסים למאבקי כוח.

למה זה קורה? מה יש בקשר הזוגי שמושך אותנו ואז זורק אותנו?  ואיך אפשר למנוע את זה? איך אפשר לצמוח מתוך זה?

ליצירת קשר: 054-5232570  מייל: ronit.dover@gmail.com